יום שלישי, מרץ 22, 2016

רציתי רק חצאית טוטו שחורה

פורים ממש כאן. אין לי החלטה סופית לגבי התחפושת, אבל דבר אחד אני יודעת כבר כמה חודשים- בא לי טוטו שחור! למה? אין סיבה רציונאלית. מאז שריקי נולדה כבר עשיתי כמה חצאיות טוטו בכמה הזדמנויות שונות. זה כייף ופשוט לעשיה, ונראה מקסים ומרשים. אז את הטוטו כבר הכנתי...
אבל מה עושים איתה? התחלתי לגלגל בראשי כל מיני רעיונות. כרגיל, רציתי שהתחפושת תהיה פשוטה ולא מסורבלת, ותהיה משהו מעולם המושגים של ריקי, דברים שהיא מכירה. התחלתי לקשקש סקיצות עם עפרונות המים שהיו מונחים לי על השולחן, כי כבר זמן מה אני רוצה להתחיל לצייר קצת למרות חוסר הידע שלי באיור.



אז במקום לתפור תחפושת לכולם או לפחות רק לריקי נשאבתי לאיור רעיונות לתחפושות שיכולים להסתדר עם טוטו שחור. החלטתי להראות לכן את הסקיצות.



מה הכי מתאים לריקי לדעתכן? עזרו לי לבחור ברגע האחרון. אשמח לשמוע את המלצתכן.. את הבחירה הסופית כנראה תדעו כבר ממש בקרוב. 

חג שמח! נשיקות

יום שלישי, פברואר 09, 2016

איך להתחיל להזיז דברים - הרהורים על פרודוקטיביות

אני נמצאת בתקופה מעולה בחיי, הכל טוב: יש לי בת מדהימה מתוקה ומפותחת, יש לי אהבה גדולה שאני סומכת עליה ב- 100 אחוז, אני מוקפת במשפחה תומכת ועוזרת,  בעבודה אני נהנית ומועסקת במה שאני אוהבת, ובזמן אחרון אפילו הצלחתי להתמיד עם משטר עיצוב הגוף, שזה השג לא קטן בשבילי. 
הכל טוב! טפו טפו..


סדר היום ושגרת החיים שלי מסודרים ומהנים, ועל רקע כל האושר הזה (באמת ללא ציניות) בזמן אחרון אני מרגישה
שהפער בין החלומות והמציאות הולך וגדל... פינטרסט מתמלא מתמונות חדרים יפייפיות והחדר שלי נשאר לא מסודר ולא צבוע. רשימת הרעיונות לעשייה גדלה ושום דבר לא מתקדם, אפילו פרוייקטים שכבר התחלתי תקועים אי שם בקופסאות. הבלוג מתעדכן באופן לא סדיר בעליל, והכל בתירוץ קבוע של עייפות וחוסר זמן מהולים בבהייה באינטרנט וחיפוש אין סופי איך לשפר את החיים.
מרוב רעיונות ורצונות שמסתובבים לי בראש אני לא עושה כלום חוץ מחיי שיגרה (שזה לא מעט) אבל איכשהו המצב מתחיל לתסכל ..


הרצונות ויעדים רק מתרבים , הכוחות אוזלים, הזמן נשאר אותו זמן והעצלות שולטת.  

בזמן אחרון אני ממש מבזבזת את זמני באופן לא פרודוקטיבי בהתעסקות  בחוסר פרודוקטיביות ומחפשת דרכים להתמודד עם התקיעות הזו . 
אחד הדברים מעסיקים אותי בעקבות  זה  היא בניית רשימות to do בהן אני יכולה לראות את המשימות שלי ולסמן את מה שכבר נעשה.
אין הרגשה טובה מסימון V ליד משימה שהושלמה. מה שחשוב בבניית רשימות כאלו הוא להפריד בין יעדים למשימות קטנות וברורות ,ולדעת לחלק את היעדים לתתי משימות. למשל: אם היעד הוא סידור חדר (שזה יעד גדול , מפחיד ובלתי מושג כרגע) המשימות  הקטנות הן יותר סלחניות-
 להוריד אבק, סידור גרביים בארון, סידור איפור, אלו הן משימות צנועות ואפשריות ותענוג לסמן אותן כעשויות. 
כרגע המשימה הקרובה שלי היא למפות את כל הרעיונות שמסתובבים אצלי בראש ולחלק אותן למשימות קטנות שאוכל לבצע אותן.
כמו כן החלטתי כרגע להשתמש דווקא בשיטת בניית רשימה בצורה כתובה, מיושנת, עם המון המון עטים צבעוניים (אחת מחולשותיי)  ולא באפליקציות כמו שעשיתי עד עכשיו . זה נותן לי אפשרות לדפדף במחברת וכל פעם לעבור על הרשימה ולהעלות אותה על סדר  היום שלי .

האם יצא לכן להרגיש תחושות כאלו? איך אתן מתמודדות עם זה? טיפים? מוטיבציה?
נכון שזה פוסט קצת שונה משאר הפוסטים שהיו עד עכשיו אבל זה הזמן שלי לפתח ולגלות שיטות אירגון חדשות שאולי אכתוב אליהן בהמשך.

נשתמע..
אינה

יום שבת, ינואר 02, 2016

סופ"ש נעים עם ילדים: ספארי רמת גן

ריקי כבר בת שנה ו 7 , ומבינה כל כך הרבה דברים. הרגשנו שזה הזמן להוציא איתה ולהתחיל להראות לה דברים מעניינים. וכך גילינו את מילכוד הבילוים של כל הורה: מה שמעניין וכייפי - המוני ויקר, ומה שזול משעמם או נידח.

דרושים מקומות איכותיים וכייפים לבילוי משפחתי  מהנה, שלא דורשים שבירת קופת חיסכון.אשמח אם תמליצו לי על מקומות, פארקים, ובילויים אחרים שעונים להגדרה הזאת. 

החלטתי שכל פעם שנגלה איזה מקום או בילוי כזה אני אסקור אותו בקצרה. בתקווה שאחרי הפוסט שלי הוא לא יהפוך להמוני.

ובפינה הראשונה: ספארי - רמת גן , כמו כן הבהרה הפוסט ממש לא ממומן על ידי הספארי.


זו היתה גיחת ההיכרות הראשונה של ריקי עם החיות . היא מכירה את חלקן מצעצועים וספרים, ורצינו להכיר לה את הדבר האמיתי. לדעתי המפגש הראשון היה מוצלח  -  היא אמנם נהנתה מלהביט בחיות הגדולות, אבל הדבר שמשך את תשומת ליבה  באמת היה דווקא להביט בילדים אחרים אשר בוהים בחיות המעניינות .

יש משהו קסום בפיסת הטבע המלאכותי בספארי. בשונה מגן חיות אחר אתה יכול לרגע קצר לשכוח שיש כלובים  ולהנות מחיות במרחק נגיעה. מזכירה שלא כדאי לנסוע עם חלונות פתוחים ולנסות לגעת בחיות משוחררות.


בחרנו ביום חורף שמשי, שהתחזית בו הייתה לגשם בצהריים. באנו מוקדם, והתפלאנו לראות את הספארי כמעט ריק. מרבית הקהל הייתה הורים כמונו, עם ילדים קטנים, אך לא מהטיפוס הרועש והצעקני. כולם הסבירו לילדים על החיות, לא נתנו להם להאכיל, וממש התמוגגנו לנשמע שאלות סקרניות של ילדים ותשובות לעניין של הוריהם. גם ריקי לא טמנה יד בצלחת, והתלהבה מאוד מהערוד (אותו היא כינתה "חמור"), הג'ירפות ענקיות והסוריקטות תזזיתיות.

כל הדרך ריקי ישבה בחיבוק הדוק שלי במושב הקדמי וצפתה בכל החיות קמות לארוחת הבוקר שלהן. אפילו ראינו קרנפים חוצים את הכביש כמה מטרים מאיתנו, וכנראה שזה השאיר בה רושם עמוק כי מאז "קרנף" הוא אחת החיות האהובות עליה. (אולי בובת קרנפון שהיא קיבלה מתנה גם עזרה)  כמה נעים לראות אותה מתרפקת עלי ועיניה עגולות בפליאה, לראות את התדהמה והסקרנות שלה.


זה הצית בנו מחדש את הכיף הבסיסי בללכת לספארי. כשראינו  את ריקי בספארי הבנו שלהיות הורים זה קצת כמו להיות שוב ילד, אבל בלי החלקים המבאסים והמפחידים. יש אמנם המון קשיים אחרים, אבל רגעים כאלו מתעלים על כל השגרה ושמים אותה בפרופורציה. 

סוף סוף היכרנו את דובי ללא מאשה

רכשנו מנוי שנתי לספארי , מחירו המלא סביר ביותר וכבר אחרי 3-4 ביקורים הוא די מכסה את עצמו. בנוסף, ניצלתי את הקופון של גרופון שהיה. יתרון של רכישת מנוי הוא שאפשר לעשות קפיצות קצרות לספארי בלי הצורך הדחוף למצות את כל הפארק בכל פעם -  הרי איך אפשר לוותר על חלק מהחיות כאשר שולמו 70 שח  לכניסה? מה שיוצא  זה שכאשר מגיעים לאריות בצהריים, קשה לדעת מי מעולף יותר , המבקרים או האריות.


ההמלצות שלי :
  • כמובן להביא אוכל וסנדוויצים מהבית כי יש לא מעט פיתויים במחיר מופקע.
  • להגיע כמה שיותר מוקדם- יש הרבה פחות אנשים והחניה ריקה. גם החיות יותר ערניות מבשיא הצהריים.
  • לא לנסות לראות הכל, ללכת לאן שהרגליים לוקחות והכוח מספיק.

ושוב פונה המליצו לי על מקומות נחמדים וכייפים!

שנה טובה!

יום שישי, דצמבר 04, 2015

משחקים במטבח - שידרוג שני לשידה קטנה ומכוערת - הדרכת DIY


זו  הפעם השניה שהתהפוכות העוברות על השידה הקטנה הזו מככבות בבלוג . לפני שנתיים, כאשר נכנסתי להריון עברנו מדירה בגבעתיים ללוד ורצינו להפטר מכמה שיותר דברים. השידה הפיצפונת היתה על הכוונת, אבל ניצלה ברגע האחרון, כאשר  הבנתי  שיום יבוא והיא תוכל להפוך למטבחון לילד שיוולד. לא משנה מי הוא יהיה, בן או בת. עכשיו, שנתיים אחרי, גילגולה השלישי התממש.

במקור חשבתי שזו תהיה מתנה מושלמת לגיל שנתיים, אך התבדתי כשהתברר שכבר מגיל קטן ריקי נמשכה למטבח (של אבא), ואהבה לזחול לו מתחת לרגליים. ברגע שראיתי את זה האצנו את תוכניות הקמת המטבח, שמותאם יותר לילדה בת שנה וחצי. התוצאה הסופית קיבלה מקום של כבוד בכניסה למטבח, רחוק מהכירה אבל קרוב מספיק לבישולים האמיתיים, כך שאפשר לבשל יחד, כל אחד בשלו.



בהתחלה היו לי חששות מגודלה הפצפון של השידה, אבל אחרי כמה חישובים החלטנו ללכת על זה. פשוט לעשות הכל בקטן. הנה התהליך המקוצר שעברה השידה בדרך לגלגול הבא שלה. מקווה שזה יתן למישהי השראה:
  • הכיור נעשה מקערת אלומיניום, עם ברז ישן בחסות הסבא. את החור לקערה עשה נגר (כי בארגז כלים שלי עדיין חסר ג'יגסו). אם כבר נזכרתי בו, אז דעו לכן שנגריית ולאדי ביהוד מאוד מומלצת. תמיד מוכן לספק לי חומרים, אפילו אם מדובר בדברים מאוד פשוטים וקטנטנים. תמיד בשמחה וברוחב לב.
  • לגב השידה הברגנו לוח נוסף,  גבוה יותר מהשידה ואליו חיברנו מדף קטן ומוט תליה לכלים.  
  • 2 כירות נעשו מרשתות הגנה למאווררי מחשב. הם מאוד דומים לכירות אמיתיות.
  • התנור נעשה על בסיס אחת מהמגירות ישנות. פירקנו לה את החזית וחיברנו אותה למדף שבין המגירות בציר כדי שיפתח קדימה כמו תנור אמיתי. בחלל התחתון שנוצר הכנסנו מגירת קרטון בה ריקי מסדרת את כל הכלים שלה. 
צביעה- אחרי מחשבות, התלבטויות ותכנונים רבים בסוף התכנסנו לצבע הקבוע שלי: 90% אפור ו 10% צבעים. הפעם הלכנו על צבעים זוהרים כטרנד עכשווי. השתמשנו בצבע Americana DECOR (אפור), מט, על בסיס מים ולא מצריך שכבת בסיס או שיוף. הצביעה איתו הייתה מאוד נוחה, הוא סמיך ונמרח אחיד על המשטח. 


כל תהליך הבניה נעשה באופן משפחתי: אני תיכננתי, בן זוגי חיבר את כל החלקים יחד, צבענו , וכל זה נעשה תחת השגחתה הקפדנית של הלקוחה, הלא היא ריקי בעצמה. מדי פעם היא אפילו נתנה יד ועזרה לאבא בחישובים (או הפריעה לו).


אחרי כמה סופ"שים של התעסקות, המטבח עמד מוכן. התאבזרנו בסט סירים שמתאים באופן מושלם (נקנה במקסטוק) ובירקות ומאכלים תפורים מלבד - תוצרת בית (על כך פוסט מפורט עם תרשימים בהמשך). עכשיו ריקי מאכילה שם בובות, מבשלת דייסה דמיונית בסירים ואפילו מביאה לאמא ואבא פסטה  מגומיות שיער. זה די הפך לבסיס המשחקים שלה, בו היא מאכסנת כל מיני דברים קטנים. אני מתארת לעצמי שעם הזמן המשחק שלה יהיה יותר ויותר  אמיתי.



מצרפת קישור ללוח פינטרסט שלי - kitchen play, בו תוכלו לראות את התמונות אשר היוו השראה בשבילי.


הוספתי פירוט של כל החומרים שהשתתפו במהפך:


1. שידה ישנה
4. ברז ישן
5. כערת אלומיניום (בכל חנות כלי בית)
6. מסכים למאוור מחשב

בתאבון!

אהבתם את המטבח? . יש לכם שאלות?. אשמח מאוד אם  תגיבו ממש כאן מתחת לפוסט ואענה בשמחה רבה.

כמו כן אתם תמיד מוזמנים להתעדכן דרך עמוד הפייסבוק בו אני מעלה את הקישורים לפוסטים, הדרכות וסתם דברים מעניינים וכייפים שאני אוהבת במיוחד, פשוט ליחצו על כפתור כאן למטה


אינה 

יום ראשון, ספטמבר 20, 2015

לסרוק את הזכרונות

הזיכרון שלי תמיד היה לוקה בחסר .. לפעמים נראה לי שהשליש הראשון של החיים שלי נעלם בערפילי העבר. לא יודעת אם זאת הדחקה או סתם דפק מוחי, אבל הדבר היחיד שמקשר אותי לעבר שלי הם התצלומים הישנים. אולי זה בגלל הדיסלקציה שלי, הזכרון שלי כולו ויזואלי- רצף של תמונות מהאלבום המשפחתי שסביבן אני מעגנת את סיפור חיי. למזלי, הצילום הוא תחביב משפחתי אצלנו, מאז ומעולם.


בילדותי מי שצילם היה הדוד, צלם מקצועי שאהב מאוד לתעד את המשפחה שלי. כבר שנים הוא חושב על הוצאת "אלבום יהודי" המבוסס על צילומי המשפחה שלי. אולי יום אחד זה עוד יקרה, לטענתו בפנסיה. למזלי, חוץ ממנו גם אמי ודודתי אהבו (ואוהבות עדיין) לצלם.

לכן יש בביתנו לא מעט צילומים במדיות שונות ישנות ומשונות : נגטיבים ושקופיות, הדפסים, תצלומים וסרטים שצולמו במצלמת 8מ"מ - ארגזים של זכרונות שנשכחו. אחד הפחדים הכי גדולים שלי הוא שיקרה משהו לאוצר הזה, ואז אאבד חתיכה ממי שאני.

כדי למנוע את זה, אחרי אין ספור תיכנונים ובחירות, סוף סוף רכשתי סורק . אני יודעת שזה סוג של פרוייקט לפנסיה שדורש המון עבודה וזמן, אבל כרגע זה מבזבז את רוב זמני הפנוי (שגם ככה דל). כל הפרוייקטים נעצרו והבלוג כרגיל נזנח. אני עסוקה בהצלת הזיכרונות שלי. אני יודעת שאני נוסטלגית להחליא, אבל מרגיש לי נכון לעשות את זה.

הזמן עושה את שלו והרבה מהתמונות נמצאות במצב די מזויע שדורש הרבה טיפולי צבע ותיקוני אבק ושריטות, מה שלוקח לא מעט זמן. זה שווה את זה, מרתק אותי לראות את התמונות הקסומות האלו. לפעמים נראה לי לא הגיוני שאלו הם חיי (לפחות עכשיו אני יודעת למי בתי דומה).


בפנטזיות שלי אני מצליחה לסרוק ולמיין את כל הארכיון המשפחתי ואז לשחזר את אלבומי התמונות שהיו פעם (הכבדים, עם ריח משונה ופלסטיק דביק).. אבל מכאן הדרך עוד ארוכה מאוד.

ארוחה בבקתת קיץ.

אחותי נחה על כתפה של דודה. תום ורוך.

האם הגיוני שזאת אני ? קשה להבין שהייתי פעם בגילה של ריקי.


זו היא התחלה של פרוייקט חדש וארוך, עוד תראו ממו כאן בבלוג הרבה, אני מקווה.
...


אינה


יום שלישי, ספטמבר 01, 2015

"כלות אורבניות" מפרגנות...

מי היה מאמין שאירוע ה - "לא חתונה" שלי יתארח באתר הכי לבן שיש. לזכותן יאמר שהן בוחרות לסקר אירועים מושקעים ביותר ואפשר לקבל המון השראה לכל אירוע, לא רק החתונה. תודה על הפירגון ל"כלות אורבניות" 

לכתבה על מסיבת השקה משפחתית  בכלות אורבניות ליחצו כאן
אם תרצו לקרוא על האירוע DIY שלי בהרחבה, תוכלו לעשות את זה כאן


יום שני, אוגוסט 17, 2015

רשימת ציוד אולטימטיבית לכל טיול + (מותאמת למשפחות)

חודש אוגוסט כבר כאן וכולם יוצאים לחופש ונופש.
אתמול נזכרתי, שבזמנו עשיתי רשימת ציוד לטיול אולטימטיבית וחילקתי אותה בין חברי. אבל פתאום הבנתי שעשיתי טעות- כאשר הרכבתי אותה לפני כמה שנים, היא היתה מיועדת לזוגות. עכשיו, כאשר אני נמצאת במצב שונה לגמרי הבנתי שאני חייבת לעדכן אותה בדחיפות.
אז קבלו את  "רשימת הציוד האולטימטיבית לכל טיול +" מעודכנת ומתאימה גם למשפחות.

כדי להורידי את הקובץ להדפסה, יש ללחוץ על התמונה.

יום שלישי, יולי 21, 2015

איך תינוק גדל: תמונה בכל חודש

נכון שאומרים שילדים של אחרים גדלים יותר מהר? אז השנה הראשונה של ריקי הגיעה לסיומה, ואיתה גם פרוייקט התיעוד השבועי שלי. מעכשיו אמשיך במתכונת חודשית, למרות שכרגע זה נראה לי יותר קשה. כמה אירוני שלצילום שבועי היה לי זמן ולחודשי אין...

כמה טיפים לצלם-מתעד מתחיל...
  1. תשתדלו לצלם בשעות בהן יש אור - עדיף בבוקר או אחרי צהריים המאוחרות. נסו לצלם כך שפניו של התינוק יהיו לצד החלון (אור) ולא עם הגב לחלון כשהשמש/ אור מאחוריו. נסו להימנע מפלאש, הוא"משטיח" את הפרטים הקטנים.
  2. צלמו בפרקי זמן קבועים ואחידים. אם פספסתם יום-יומיים, אלתתייאשו, אפילו אם יש סטייה של שבוע (או יותר) זה לא נורא - העיקרשלא תפסיקו :)
  3. צלמו הרבה! עכשיו כשכבר אין יותר פילם, לא צריך להתקמצן עלהקליקים של המצלמה. ככל שתצלמו יותר, כך תהיה לכם יותר בחירהותוכלו למצוא את התמונה המנצחת.
  4. נסו למצא פריט מאחד שילך איתכם לאורך כל הסדרה, בובה שאיתה אפשר לראות את יחס הגדילה או מיקום אחיד, תנוחה מעניינת, בגדים אחידים. משהו שכאשר תראו את כל התמונות ביחד יהיה גורם מחבר שיצור סדרת צילומים. 
  5. קנו מצלמה! אפילו מצלמה בינונית תתן לכם תוצאות יותר טובות. זה נכון שרובנו מצלמים כל הזמן עם הפלאפון וחושבים שיש יותר מידי תיעוד, אבל בפועל, כשמנסים להדפיס תמונות, לא תמיד זה נראה כמו על מסך טלפון קטן.
בשיטוטיי בפינטרסט נחשפתי להמון פרוייקטים דומים ומגניבים, אבל רובם היו מעבר לים. כאן אציג בפניכם אמהות ישראליות מוכשרות ומשקיעניות שתיעדו את הילדים שלהם (פוסט קצת ארוך אבל מלא בנחת) ואותגרו על ידי פרוייקט תיעוד

אלונה ואדממי - תמונות יחס

אלונה מצלמת את הבן שלה עם דובי ענק (מתנה של אמה לחתונתה) - שלאט לאט הופך ליותר ויותר קטן ביחס לבנה המתוק. הרעיון הגיע מהאינטרנט,לצערה טיפה מאוחר מידי, לכן חודש ראשון קצת התפספס אבל מאז היא רואה רק קדימה, מוכנה לצלם את הקטנציק שלה עד הבקו"ם כל עוד הוא ישתף פעולה. אלבום עם כל התמונות לקרתא גיוס אכן מתנה מעולה.


דינה וכרמי - DIY

אמא דינה חובבת תפירה וצילום, קיננה את הריונה בפינטרסט עד שמצאה הדרך לאלבום תמונות תפור שמיועד לפעוטות, נדלקה ויצאה לדרך. כל חודש דינה מכינה מספר מרופד (הדרכה של דינה תצורף  בסוף הפוסט) מקלקר אותו היא מצפה בבדים שמיועדים להיות דפים בספר התפור. מתברר שבנוסף לבתה כרמי, לדינה יש גם אחיינית קטנה שעונה לשם ליבי והיא גם מצטלמת עם אותן ספרות בדילי מושלם של 4 חודשים. כך שמדובר בפרוייקט מושקע במיוחד וכזה שגם יודע לחלוק ולשתף. אין לי שום ספק שכרמי הולכת לאהוב את מתנת יום הולדת שלה בטירוף, ועל הדרך תלמד מספרים (בטוחה שכולנו נשמח לראות את תמונות המתוקות האלו הופכות לאלבום תפור).



יום רביעי, יולי 08, 2015

חדר של ריקי ברשת

איזה מרגש זה לראות את תמונות של עצמי באתרים או בלוגים אחרים, במיוחד כאשר מדובר בבלוגים אהובים ומוערכים. כזה בדיוק הוא אתר cool &bello (המחודש). כולי גאווה שהם בחרו לשתף עם הקוראים שלהם את החדר של ריקי . תודה  על הפירגון :) 


בנוסף המדפים הצהובים ה"שמחים" והמשודרגים מהחדר של ריקי הופיעו בכתבה של בניין ודיור , בכתבה על האקינג של ריהוט איקאה. בתור חובבת של איקאה מאוד ממליצה על הכתבה. יש רעיונות נהדרים שיכולים לרענן כל בית.


מרגישים כבר ריח סופ"ש באוויר. הגיע זמן לעבוד על לוח פעילות לריקי.

אינה

יום רביעי, מאי 13, 2015

רגע לפני הסוף. פרוייקט תיעוד 52 שבועות של ריקי עומד להסתיים. לאן ממשיכים?

במשך 50 שבועות צילמתי  את ריקי על רקע אחיד בתנאים דומים .. אחרי 50 שבועות אני חייבת להגיד שזה לא היה תמיד קל והיו רגעים שחשבתי שלא אצליח לעמוד במשימה. 
לא כל התמונות צולמו בימים מדוייקים כמו שהוחלט מראש.  אבל התפשרתי על תמונה בשבוע בסטיה של עד 3-4 ימים.
הרצון  שלי להגיע לצילומים שיהיו  ברמה אחידה היווה אתגר נוסף ולא פשוט- בביתי הקטן אין לי סטודיו עם תאורה טובה. בגלל שהצילומים נעשו בשעות שונות (אילוצים של החיים), בסופו של דבר נדרש (קצת) עיבוד צבעוני. 
האתגר האמיתי היה לשתף את ריקי בכל פרוייקט התיעוד הזה.  בהתחלה זה התחיל כמשהו די פשוט. ריקי "שיתפה פעולה" די בקלות- שמים על המיטה עם רקע וצלמי לך כמה שאת רוצה. אבל עם ההתפתחות המוטורית שלה וההתעניינות במצלמה דווקא בזמן בו מצלמים אותה העמידו את הפרוייקט במצבים קשים .. רק תודות לבן זוגי המדהים ותומך שלי שהצליח להפעיל את כל כישוריו כחקיין חיות מהמעלה הראשונה הגענו ל- 50 ... 
התוצאה,לדעתי, מרתקת. בדיפדוף מהיר על התמונות אפשר לראות את ההתפתחות העצומה שילד עושה בשנה הראשונה לחייו. אני בעצמי כבר לא יכולה להאמין שעברנו את כל השלבים האלו. 
אני שוקלת לכתוב על זה עוד פוסט נוסף שכולל גם מחשבות וטיפים על תיעוד ילדים. זה יעניין אתכן?
עוד 2 צילומים וזהו ... ריקי בת שנה. עכשיו אני עומדת בפני מחשבה מה הלאה... ממשיכים את הפרוייקט? משנים מסגרת? 
האופציות הן:
1. ממשיכה את הפרוייקט באופן זהה, לעוד שנה
2. מפסיקים לצלם. סוף לפרוייקט, גם ככה יש מספיק צילומים. 
3. עוברת למתכונת חודשית. 

עזרו לי להחליט!
אם תרצו לראות את הפרוייקט בגודל מלא לחצו כאן>>


באהבה והתרגשות . 
אינה